דפים לבנים ,דקיקים , מרשרשים – לפעמים דפי מחברת או 'בלוק' – זהו המצע עליו נכתבו מכתביו של אריאל שנשמרו אצלנו. הם נשלחו להוריו, למרים  – בעיקר בין השנים 1963 – 1966, ואחר כך, כאשר נסע לשבתונים, בעיקר לילדים. כאן תמללנו כמה מהמכתבים, אלה המבטאים את רוח התקופה, המספרים על אישיותו של אריאל, החושפים טפח מחיי הנפש שלו. המכתבים מספרים על אירועים ודמויות מחייו, על התפלספויות ועל רומנטיקה, אבל עבורנו הן בראש ובראשונה דרך להחיות במעט את צורת הביטוי הייחודית של אריאל.

אריאל אהב מילים והיטיב לכתוב כבר בנעוריו. הוא מופיע כאן לראשונה כחייל: בחור עם השקפת עולם ברורה  חודרת ועמוקה, כושר ביטוי מרשים, תמימות ופתיחות.

החלטנו לחשוף את המכתבים כדי לאפשר למשפחתו, לחבריו ולמוקירי זכרו – להצטרף ל"מכונת הזמן" לשנות השישים ולגלות את אריאל הצעיר, על עולמו הפנימי והחיצוני. אני יודעים שאריאל רצה שנוכל להכיר גם פן זה – ואף ביטא רצון זה במכתביו.

אריאל מתכתב עם הוריו אשר שהו שנתיים בז'נבה (1964-1963) – שם שימש אביו, דוד רוזנצווייג- רוזן-צבי, שליח הסוכנות היהודית ופעל בארגון מבצעי עליה שרבים מהם נותרו חסויים. אריאל מתכתב איתם באופן רצוף וקבוע ונשמרו בידינו גם המכתבים שכתבו ההורים אליו.

אריאל התגייס לנח"ל במסגרת גרעין 'נטעים' של תנועת בני-עקיבא , ונבחר לשמש קומונר בסניף תל-אביב מרכז [על עלילותיו במסגרת זו עוד יסופר בפרק אחר] שם פגש נערה בת 17, תלמידת תיכון ממשפחה "ייקית" – מרים לבית סמסון, חברתו – ההופכת לשותפתו לחיים.

בשנות השבעים והשמונים אריאל כותב לילדים כאשר נסע לעיתים ללימודים ופגישות . את הכל שמר – נשארו בידינו עשרות רבות של מכתבים.

על אף מודעותו של אריאל לכוחה של המלה הכתובה, והיותו משמר ׳אובססיבי׳, המכתבים נכתבו קודם כל בהקשר לזמנם ומקומם. ברוב המקרים אין בהם תאריך שניתן לזהות (בראש מכתבים רבים מופיע ציון הזמן כגון : יום שלישי 10 בערב….). זיהינו את התאריכים על-פי האירועים המוזכרים במכתב – לכן יובאו המכתבים לפי מקבץ שנים, ללא תאריכים מדוייקים.