לאורך כל חייו הבוגרים נמשך אריאל לפעילות ציבורית ופוליטית. בגיל צעיר היה מעורב בבני-עקיבא – והביע את דעותיו (שחרגו כבר אז מהקונסנסוס) בכל פורום: בעיתון זרעים, בועידות ובסניף. לאחר מכן הצטרף לחוגי-צעירים במפד"ל והיה שותף בשינויים הפנימיים במפלגה. בשנת 1972 הצטרף לאוריאל סימון ואבי רביצקי בהקמת עוז לשלום (שנקראה אחר כך "עוז ושלום") ולאחר מכן היה שותף בהקמת תנועת מימד . "החיידק הפוליטי " הביא אותו לכיוונים שונים – אך תמיד באותו כיוון של אחריותו של אדם דתי לגישה מוסרית, מתונה ואוהבת אדם. וכך כתב ב-1973: ״בציבור הולך ומתחזק הרושם כאילו כל בעלי השקפה דתית-לאומית נוקטים בקו קיצוני בשאלות חוץ וביטחון, וכאילו קו כזה מתחייב מתורת ישראל. אחריותו של אדם דתי מאמין היא להעמיד דברים על דיוקם ונכונותם – ה' עוז לעמו יתן ה' יברך עמו בשלום״. בפרק זה נביא מבחר מעשייתו וכתיבתו בנושאים אלו.