זיכרון. איך משמרים זיכרון?
שנה אחר שנה דיברנו, נאמנו, שוחחנו, ציטטנו, השמענו הקלטות. בניסיון להחיות את הדמות, לתת לנכדים תחושה של מי היה הבעל, האב, החבר, המורה, האיש. ואריאל הרי היה איש של מילים. רטור בחסד. אך בכל הזמן הזה שדיברנו בסלון החפצים היו שם, במגרות, במדפים, במחסן, דוממים, מחכים לתורם. השולחן, הספרים, המסרק, המחשבון. הכל עדיין שם. והסיפור שלהם אחר מזה שלנו, יומיומי יותר.
לא הירואי, מחוספס, אנושי, אנושי מדי. אבל דווקא מתוך החספוס הזה עולה הדמות העגולה, חיה מתמיד. מצחיקה בחסרונותיה,  אובססיות, בשטותניקיות, בגאונות. את הדמות הזו ביקשנו לדובב כאן.
לא למען המת – למען החיים. אין כאן ניסיון לסכם את ההיסטוריה, לא של החפצים וגם לא של  אריאל, אלא לנצל אותם למבט אישי, לסדרת מבטים אישיים. הדפים שלהלן מכילים את מה שעוררו חפצים שונים בקרב אנשים שונים, משפחה וחברים, שכולם חולקים אהבה גדולה וגעגועים גדולים לאיש היומיומי והחד פעמי הזה.